כפי שמסרתי לצדדים, במעמד הנאשם, מצאתי לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
האישום ותשובת הנאשם
1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר ייחס לו ביצוע עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "
חוק העונשין") ועבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 334+335 לחוק העונשין.
2. מעובדות כתב האישום עולה כי במועד הרלוונטי הנאשם ומר לב גוטרוביץ (להלן: "המתלונן") התגוררו יחדיו בחדר בדירה שיועדה למגורי עובדי מלון הילטון באילת. בתאריך 9.10.2009 בסמוך לשעה 3:15 לפנות בוקר, פרץ ויכוח בין הנאשם לבין המתלונן בנוגע לטמפרטורת המזגן ובנוגע לטלוויזיה שדלקה אותה העת, כאשר המתלונן ביקש מהנאשם להנמיך את עוצמת הקול.
הנאשם ניגש למטבח הדירה, נטל סכין, חזר לחדר ואיים בפגיעה שלא כדין בגופו של המתלונן, בכך שהחזיק את הסכין בידו ונופף בה מול פניו של המתלונן, במטרה להפחידו או להקניטו. המתלונן גונן על פניו בכך שכיסה אותן בידיו כדי לא להיפגע מהסכין האמורה.
הנאשם המשיך לנופף בסכין, פצע את המתלונן בידו וגרם לו לחבלה של ממש בדמות שריטה ביד שמאל, שני פצעי דקירה וסימני דם. המתלונן הזמין משטרה למקום. על פי כתב האישום, גרם הנאשם לפציעתו של המתלונן כשהוא נושא נשק קר, קרי הסכין האמורה.
3. הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום.
הנאשם, באמצעות בא כוחו, אישר כי התגורר בדירה האמורה עם המתלונן, ואישר כי במועד האמור פרץ ביניהם ויכוח. הנאשם כפר בטענות כי נטל סכין וכי איים על המתלונן בדרך כלשהי וטען כי כלל לא פצע אותו. לטענתו, מדובר בעלילה של המתלונן. הנאשם טען כי המתלונן עזב את החדר לאחר הוויכוח וכששב לחדר הבחין בשפשוף על ידו.
העדים והמוצגים
4. מטעם המאשימה העידו המתלונן [
עת/1] ושוטר שהוזעק למקום האירוע [
עת/2]. הוגשו דו"ח ביצוע העימות בין המתלונן לבין הנאשם [
ת/1]; הודעות הנאשם במשטרה מיום 9.10.2009 [
ת/2], מיום 12.10.2009 [
ת/3] ומיום 11.11.2010 [
ת/4]; דו"ח עיכוב הנאשם מיום 9.10.2009 [
ת/5]; דו"ח תפיסת מוצגים - סכין מטבח עם ידית שחורה - מיום 9.10.2009 [
ת/6] ודו"ח פעולה מיום 9.10.2009 [
ת/7].
5. מטעם הנאשם העיד הוא עצמו בלבד ולא הוגש דבר.
פרשיות הצדדים - דיון והכרעה
6. כידוע, במשפט הפלילי, מוטל נטל השכנוע על המאשימה והיא יוצאת ידי חובתה כאשר יש בחומר הראיות כדי להוכיח את כל יסודות העבירה במידה שלמעלה מספק סביר. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, מראיותיהם, ממכלול נסיבות העניין ומאותות האמת שנתגלו במהלך הדיון, שוכנעתי כי לא ניתן לקבוע ממצאים לחובת הנאשם במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי על סמך גרסה זו או אחרת של המתלונן.
7. האירוע הנטען התרחש עת שהו המתלונן והנאשם, הם לבדם, בחדרם בדירת מגורי העובדים. ככלל, אין מניעה שבית משפט יבסס הרשעת נאשם על עדות יחידה של מתלונן, באם לאחר בחינה ובדיקה קפדנית תימצא העדות משכנעת ובעלת משקל ראייתי מלא (ראה לעניין זה ספרו של כב' השופט קדמי "על הראיות", מהדורה משולבת ומעודכנת תשס"ד - 2003, עמ' 414).
אקדים ואומר, בנסיבות שלפניי, לא מצאתי כי עדותו של המתלונן נמנית על אותן עדויות יחידות, שלאחר שבית המשפט מזהיר עצמו מפני הסתמכות עליה לצורך הרשעה, יש בכוחן לבסס הרשעה בפלילים. זו הייתה עדות מגמתית, לא עקבית, לא התיישבה עם חלקיה השונים, הגיונם של דברים וניסיון החיים, כך שתמיהות וסתירות שזורים בה בנקודות משמעותיות.
8. וזו גרסת המתלונן, כפי שמסרה בעדותו במסגרת החקירה הראשית בבית המשפט:
"אני באתי לעבוד באילת במלון מלכת שבא בספטמבר 2009. הכרתי את יניב במעונות של מלכת שבא וקיבלנו חדר ביחד. שנינו ישנו לבד בחדר. היתה לנו תקרית ב - 08.10.2009, התעוררתי בלילה מהרעש של מישהו ופתאום אני מסתכל ואני רואה שהטלוויזיה דולקת, יניב מדבר בטלפון והמזגן היה מופעל על אפס מעלות ואני ביקשתי ממנו להוריד את הרעש בטלויזיה, אני אחרי יום עבודה, אני צריך לקום בבוקר. יניב יצא מהחדר וחזר עם סכין ביד והתחיל לנפנף עם הסכין מול הפנים ואני פחדתי. אני ישבתי על המיטה והוא עמד מולי, אני פחדתי שהוא יפגע בעיניים שלי והגנתי על עצמי עם היד והסכין פגעה בי ביד (מצביע על כף היד) והיתה לי שריטה לא עמוקה, טפטף לי קצת דם וזה מה שראתה החוקרת. אחר כך כשיניב ראה את הדם הוא נרגע ואני יצאתי מהחדר וטלפנתי למשטרה והזמנתי משטרה. המשטרה הגיעה תוך רבע שעה ואני סיפרתי להם מה קרה, סיפרתי על הסכין והם לא מצאו אותו בהתחלה בחדר, אז אנו אחר כך מצאנו אותו במטבחון מתחת למפה. זה מטבחון משותף לכל הדירה. בדירה יש 3 חדרים ובכל חדר יש שני אנשים. רק אמרתי לו שיוריד את הווליום, אמרתי לו את זה בקול. יניב התעצבן וחזר עם סכין ביד". (ר' פרוט', עמ' 9).
בחקירתו הנגדית, שב וטען המתלונן, בהתייחסותו לנאשם, כי:
"... כשהוא ראה שמטפטף דם מהיד שלי הוא נרגע ואני באותו רגע יצאתי מהחדר וברחתי" (עמ' 13 לפרוט, ש' 13).
ובהמשך עדותו השיב כדלקמן: